הוראות התע״ס: מה זה בכלל?
תע״ס = תקנון העבודה הסוציאלית. זה ספר ההוראות הפנימי, מחייב משפטית, של משרד הרווחה והביטחון החברתי. כל עובדת סוציאלית במדינה, מהרשות המקומית הקטנה ועד פקידת הסעד לסדרי דין בבית המשפט למשפחה, חייבת לפעול לפיו. ההוראות אינן חוק שעובר בכנסת. הן מסמך פנימי שהמנכ״ל מאשר ומפרסם.
התע״ס מכיל מאות פרקים: ילדים בסיכון, אלימות במשפחה, אומנה, הגנה, סדרי דין, מעמדי טיפול, ועוד. המסמך המלא, על כל פרקיו ועדכוניו, זמין באתר משרד הרווחה: תקנון העבודה הסוציאלית, אתר משרד הרווחה.
לכל הוראה יש מספר ופרק. ההוראה שאנחנו מסתכלים עליה היום: הוראה 3.28, ״מניעה וטיפול בתופעת האלימות במשפחה״.
מה אומרת הוראה 3.28? הציטוטים
במרץ 2024 העמותות ״אבות למען צדק״ ו-״ה.ל.ב, העמותה לשוויון בהורות״ שלחו מכתב מפורט (PDF) לשרי הממשלה ולחברי הכנסת, ובו הצביעו על הסעיפים הספציפיים בתע״ס 3.28 שמגדירים את הגבר מראש כצד התוקפן, והאישה מראש כקורבן. הנה הסעיפים שהם ציטטו:
״הגברים הם בדרך כלל האלימים והנשים הם בדרך כלל הקורבנות״.
לנשים יש ״מקלט לנשים מוכות״. לגברים יש ״הוסטל לגברים אלימים״. אישה מוכה צריכה הגנה, גבר מוכה לא קיים. אבל גבר אלים, כן.
בהתייחסות ל״אוכלוסיות חלשות״ מוזכרות רק נשים. גברים נפגעי אלימות הם בגדר ״חריגים״.
״הוסטל לגברים אלימים״. אין מסגרת מקבילה לגבר נפגע אלימות.
אלה אינם הסעיפים היחידים. בכל ההוראה, מבנה השפה זהה: כשהמילה ״אלים״ מופיעה, היא צמודה לגבר. כשהמילה ״נפגע״ או ״קורבן״ מופיעה, היא צמודה לאישה. גם כשהמציאות הפוכה.
איך זה מתורגם בשטח?
במכתב העמותות מתואר התרחיש: כשגבר מתלונן על אלימות מצד אשתו, פקידת הסעד לסדרי דין שואלת אותו ״מה עשית שהיא הרביצה לך?״. כלומר, ההנחה היא שאין דבר כזה אישה אלימה, ואם היא הגיבה באלימות, הגבר הוא זה שגרם.
כשגבר מואשם באלימות, הוא נשלח למרכז קשר, ושם פקידת הסעד לא אחת פועלת ״להשפילו ולהענישו על התנהלותו, גם כאשר הדבר לא הוכח״. במכתב נכתב: ״מבחינתן, הוא אשם גם כאשר הוכח שהוא זכאי. ותלונותיו ייקראו על-ידי העו״סיות תלונות שווא״.
שלוש שנים של בקשות, אפס תזוזה
המכתב נשלח במרץ 2024. את הטקסט המלא של הפניה ניתן לקרוא בקובץ ה-PDF המקורי כאן. הוא הופנה אישית לרשימה מרשימה של שרים וחברי כנסת: שר הרווחה יעקב מרגי, השר לביטחון פנים איתמר בן גביר, שר התרבות מיקי זוהר, יו״ר ועדת חוקה שמחה רוטמן, השרה לשוויון חברתי מאי גולן, יו״ר הועדה לזכויות הילד אלי דלל, חברת הכנסת טלי גוטליב, יו״ר הועדה לביטחון לאומי צביקה פוגל, יו״ר ועדת העבודה והרווחה ישראל אייכלר, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, חבר הכנסת אריאל קלנר, חבר הכנסת עמית הלוי.
שני האנשים שחתמו על המכתב: ניב עמית, נשיא אבות למען צדק. דניאל עמירם מעמותת ה.ל.ב. שני ארגונים מרכזיים בקהילה.
מה קרה אחר כך?
שום דבר. הוראה 3.28 לא תוקנה. הסעיפים 15.3.3, 8.1, 13.5 ו-15.2 נשארו כפי שהיו. הגבר עדיין ״בדרך כלל אלים״. האישה עדיין ״בדרך כלל קורבן״. פקידות הסעד עדיין שואלות ״מה עשית שהיא הרביצה לך״.
למי יש את הסמכות לשנות?
הוראת התע״ס היא לא חוק. היא לא דורשת אישור הכנסת. היא לא דורשת ועדה ציבורית. היא מסמך פנימי של משרד הרווחה, שמתעדכן בהחלטה אדמיניסטרטיבית פשוטה של אדם אחד: מנכ״ל המשרד.
מנכ״ל המשרד הוא ינון אהרוני. הוא יכול היה ביום מינויו לפתוח את ההוראה לבדיקה. הוא יכול היה בכל יום מאז לחתום על תיקון. הוא לא עשה זאת ב-2023. הוא לא עשה זאת ב-2024. הוא לא עשה זאת ב-2025. הוא לא עושה זאת ב-2026.
מי הוא ינון אהרוני?
בכמה מילים
- תפקיד נוכחי:
- מנכ״ל משרד הרווחה והביטחון החברתי.
- מינוי:
- מאי 2023, אישור הממשלה.
- השכלה:
- תואר ראשון בגאוגרפיה, כלכלה וניהול מאוניברסיטת בן-גוריון. תואר שני בחקר סכסוכים וניהולם מהאוניברסיטה העברית. תואר שני נוסף במנהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת בן-גוריון.
- במהלך תפקידו:
- הוביל את היערכות המשרד למשבר 2023, תגבור מחלקות לשירותים חברתיים ברשויות, מערך תמיכה במפונים, ומרכזי חוסן לנפגעי טראומה.
אהרוני אינו איש קצוות. הוא לא איש אידאולוגיה. הוא מנהל בכיר, ותיק, מקצועי. בדיוק לכן הסירוב המתמשך שלו לטפל בהטיה המגדרית בתע״ס מטריד כל-כך. זה לא חוסר ידיעה, ולא חוסר כלים. זו החלטה.
״שנאה״? למה השפה הזו?
בכותרת אנחנו שואלים, למה אהרוני שונא גברים? ״שנאה״ כאן אינה תיאור פסיכולוגי. היא תיאור של תוצאה. כשמנהל המוסד שיודע על ההטיה, יודע שהיא פוגעת באלפי משפחות מדי שנה, יש לו את הסמכות לתקן, ובכל זאת אינו מתקן ולא מוסר נימוק פומבי, התוצאה היא אחת: הקבוצה שנפגעת, הגברים, אינה בראש סדר העדיפויות שלו.
שמים לזה מילה: שנאה אדמיניסטרטיבית. לא מודעת. לא אישית. אבל קיימת בעצם הסירוב לפעול.
מה אנחנו דורשים?
- תיקון מיידי של סעיפים 15.3.3, 8.1, 13.5 ו-15.2 בתע״ס 3.28, כך שיוסר העיגון הלשוני שמציג גבר כתוקפן ואישה כקורבן באופן גורף.
- פתיחת התע״ס כולו לסקירה מגדרית ציבורית על-ידי ועדה בלתי תלויה ולא ועדה פנימית של משרד הרווחה.
- מסגרת טיפול לגברים נפגעי אלימות, לא כ״חריגים״ אלא כאוכלוסייה רגילה הזכאית לתמיכה.
- שקיפות בעדכון התע״ס: כל עדכון יפורסם פומבית, כולל הניסוח הישן והחדש.
- אם המנכ״ל לא יפעל בלוח זמנים סביר, דרישה פומבית להחלפתו.