ארגוני הגברים נגד השר לוין

תשעה מאסרים. שמונה מהם באפס גבייה.

נגד דניאל עמירם הוצאו ובוצעו תשעה צווי מאסר מלאים בגין חוב מזונות. שמונה מהם, לפי העתירה, לא הכניסו לתיק ההוצאה לפועל שקל אחד. התשיעי כן, אחרי שספג לדבריו התעללות מצד סוהרים.

ופחות משלושים יום אחרי שחרורו מהתשיעי, חתמה רשמת ההוצאה לפועל על צו מאסר עשירי. ההנחה המנהלית שבבסיס החתימה היא שבימים שבהם ישב בכלא, בלי יכולת להשתכר, צמחה לו פתאום יכולת כלכלית לפדות את חירותו.

המספר הזה הוא לב העתירה, כי הוא מפרק את ההצדקה כולה. סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל מגדיר מאסר כאמצעי גבייה, לא כעונש. כשהאמצעי מופעל תשע פעמים והתוצאה היא אפס, הקשר בין האמצעי לתכלית מנותק. מה שנשאר הוא ענישה.

וזה לא סיפור של אדם אחד

לעתירה צורפו נתוני רשות האכיפה והגבייה עצמה על מספר צווי המאסר שהוצאו בכל שנה.

כ-4,000 צווי מאסר בשנה. זה לא נתון של ארגון ולא הערכה. זה מה שהרשות מדווחת על עצמה, וצורף לעתירה כנספח.

המלכוד, וזו הטענה שהכי קשה לענות עליה

אב שקרס כלכלית אמור, בתיאוריה, לבקש הפחתת מזונות. בפועל הוא נזרק בין שתי ערכאות שכל אחת מהן מפנה לשנייה.

בהוצאה לפועל אומרים לו, ובצדק, שלרשם אין סמכות לשנות סכום שנקבע בפסק דין של בית המשפט למשפחה. מפנים אותו לשם. ובמקביל ממשיכים לעקל ולהוציא צווי מאסר.

ובבית המשפט למשפחה מוחקים לו את התביעה על הסף, בטענה שאי תשלום שוטף הוא חוסר תום לב דיוני ועשיית דין עצמית. וחלק מהערכאות מציבות תנאי סף: תשלום ישיר לאם במשך שישה חודשים רצופים, במנותק ובמקביל לכל מה שנגבה ממנו בכפייה דרך ההוצאה לפועל.

ההודאה שמפרקת את התזה

ההצדקה למאסר היא שהוא כלי לחץ שמאלץ חייב בעל יכולת לחשוף הון נסתר. העתירה מביאה מסמך שסותר את זה, והמסמך הוא של המשיבה עצמה.

במכתב מענה רשמי של היועצת המשפטית של רשות האכיפה והגבייה מודה הרשות שב-25 במאי 2021 שולם סכום פקודת המאסר, 2,900 שקלים, בידי אביו של החייב. פנסיונר קשיש.

זה לא מוכיח שלחייב הייתה יכולת. זה מוכיח שלמשפחה שלו היה פחד. וכשהמדינה שוללת חירות של אדם והתוצאה היא תשלום מכספי פנסיה של קרוב שאין לו שום חבות משפטית לחוב, מנוף הגבייה כבר לא פועל על החייב אלא על סביבתו.

ומה שענה נציב התלונות

לפני שהגיע לבג״ץ, עמירם מיצה הליכים. הוא הגיש בקשות לרשמים, התלונן לנציבות התלונות על רשמי ההוצאה לפועל, ושלח ב-9 ביולי 2026 התראה מקדמית לשר המשפטים עצמו. המענה נשלח ב-19 ביולי, ודחה אותו.

אבל התשובה של נציב התלונות היא הדבר החריף במסמך כולו. עמירם הציג בפניו את העובדה שנכלא תשע פעמים ושזה לא הכניס שקל. וזו הייתה הקביעה:

קראו את זה שוב. גוף הפיקוח על רשמי ההוצאה לפועל קבע שתשעה מאסרים שהניבו אפס אינם מלמדים דבר על יכולתו של אדם לשלם.

ואם זה לא הוכחה, מה כן יהיה? זו עמדה שאי אפשר להפריך אותה, כי היא בנויה כך שלא ניתן להפריך אותה. כל תוצאה תתפרש כאישור להמשך.

והאנומליה: אותו חוב, אותו עוני, שתי תוצאות

כשאם מעוטת יכולת לא מצליחה לגבות מזונות, המוסד לביטוח לאומי משלם לה ונכנס בנעליה כנושה מול האב. אותו חוב בדיוק, רק שמי שגובה אותו הוא המדינה.

וברע״א 4445/96 בר נוי נקבע שבמצב הזה סעיף 74 כלל אינו חל. אסור לאסור.

חייב מזונות מול כל חייב אחר בישראל

מאסר חייבים בגין חובות אזרחיים ומסחריים בוטל בישראל בשלבים, בתיקון 29 ובתיקון 43 משנת 2014. חוב מזונות הושאר כחריג היחיד.

והפער לא נגמר במאסר. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי משנת 2018 נותן לחייב שקרס הפטר ודף חלק, אבל סעיף 175(א)(3) מחריג מפורשות את חוב המזונות.

ובתוך החוב עצמו: לפי דף החשבון שצורף, למעלה מ-111,000 שקלים מחוב העותר מורכבים מריביות פיגורים, הפרשי הצמדה ואגרות בלבד. פסק הדין המקורי קבע 900 שקלים לילד.

ועיקול של מאה אחוז

חוק הגנת השכר מבטיח לכל עובד בישראל סכום מחיה חסין מעיקול, כדי שיישאר לו לאוכל, לתרופות ולשכר דירה. סעיף 8(ב) מחריג מההגנה הזו את חייבי המזונות.

התוצאה היא אב שכל הכנסתו מעוקלת, שאין לו שקל לשכור דירה או לארח בה את ילדיו בזמני השהות, ובמקביל הוא מאוים במאסר על כך שאינו משלם.

ומה בדיוק העתירה דורשת

העתירה מבקשת צו על תנאי נגד שר המשפטים, רשות האכיפה והגבייה, והיועצת המשפטית לממשלה. שש דרישות:

1. ביטול סמכות המאסר שבסעיף 74, או לחלופין פרשנות מצמצמת קיצונית. ובנוסף, שפקודת מאסר תופק רק בידי שופט ולא בידי רשם מנהלי, בדיון פרונטלי, ורק אחרי שהוכח פוזיטיבית שלחייב יכולת מוכחת והוא משתמט בזדון. ולחלופין, תקרה קשיחה של ארבע תקופות מאסר או 42 ימים במצטבר לכל אורך חיי התיק.
2. מנגנון תשלום חודשי מגן. סכום מופחת, כמה מאות שקלים לפי היכולת האמיתית, שעמידה בו מקפיאה ומבטלת אוטומטית את כל צווי המאסר, העיקולים וההגבלות. והעתירה מדגישה שזו אינה מחיקת חוב. היתרה ממשיכה לצבור כחוב אזרחי. המטרה היא לאפשר לאב לצאת לעבוד.
3. איסור מאסרים חוזרים בלי ביקורת שיפוטית שתביא בחשבון שהמאסרים הקודמים לא הניבו גבייה.
4. ביטול עיקולי 100% על משכורת, קצבה ומקורות מחיה בלעדיים.
5. הפסקת האפליה מול חייבים רגילים, שזוכים לפטור ממאסר ולמסלולי שיקום ושמיטת חובות.
6. המרת חוב עבר לחוב אזרחי רגיל כשהילד מגיע לגיל 18 או 21, בלי סמכות מאסר מנהלית.
7. פתיחת שערי בית המשפט למשפחה. שתביעה להפחתת מזונות לא תיחסם ולא תסולק על הסף רק בגלל חוב פתוח בהוצאה לפועל.

העמדה שלנו

הדרישה השישית היא הקטנה ביותר והחשובה ביותר. היא לא מבקשת לבטל שום חוק, לא לפטור אף אחד מתשלום, ולא לשנות שקל בסכום המזונות. היא מבקשת דבר אחד: שתהיה ערכאה שמוכנה לשמוע אב שקרס.

ומי שיתנגד גם לזה יצטרך להסביר למה.

כי מדינה שמחזיקה סמכות לאסור אדם, ובאותה נשימה נועלת בפניו את הדלת היחידה שבה אפשר לבדוק אם החוב בכלל תואם את יכולתו, לא מפעילה אמצעי גבייה. היא מפעילה עונש על עוני.

וזה גם מה שהופך את זה לעניין של ילדים ולא רק של כסף. אב שיושב בכלא לא רואה את ילדיו. אב שכל שכרו מעוקל לא יכול לארח אותם. ובשני המקרים מי שמשלם את המחיר הם אלה שהחוק אמור להגן עליהם.

מקורות

1. בג״ץ 6273/26, דניאל עמירם, עמותת ה.ל.ב העמותה לשוויון בהורות, ועמותת אבות למען צדק נגד שר המשפטים, רשות האכיפה והגבייה, והיועצת המשפטית לממשלה. עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף. המסמך נושא תאריך 3 באוגוסט 2026 והוגש ב-4 בו. כל הציטוטים והנתונים בכתבה הם מהמסמך עצמו, כולל נתוני צווי המאסר שצורפו כנספח. המסמך המלא
2. רע״א 4445/96 בר נוי נ׳ המוסד לביטוח לאומי, פ״ד נא(4) 571.
3. רע״א 4905/98 גמזו נ׳ ישעיהו, פ״ד נה(3) 360.
4. בג״ץ 5304/92 פר״ח נ׳ שר המשפטים, פ״ד מז(4) 715.
5. סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז-1967. nevo.co.il
6. חוק הגנת השכר, התשי״ח-1958, סעיף 8(ב). nevo.co.il
7. סקירת העתירה שפרסמו אבות למען צדק וה.ל.ב, 6 באוגוסט 2026. father4justice.org