מדיניות המזומן של נתניהו וסמוטריץ׳ היא מס רגרסיבי על המשק

יש דבר אחד שמחזיק את עמלת הסליקה בישראל למטה. זה השטר. כל עוד ללקוח יש דרך לשלם בלי מתווך, לרשתות האשראי יש תקרה שמעליה הן לא יכולות לתמחר, כי מעליה בית העסק פשוט מעדיף מזומן. זו הפונקציה הכלכלית האמיתית של המזומן במשק מודרני, לא נוסטלגיה ולא הון שחור, אלא אופציית יציאה. וזה בדיוק מה שחוק המזומן, הורדת התקרות ותיקון 2026 חיסלו123.

זו לא מדיניות ימין כלכלי. זו מדיניות של רנטה למתווכים (חברות האשראי), שמייקרת כל עסקה קטנה ופוגעת באוכלוסייה החלשה ביותר בישראל, תוך התעללות באוכלוסייה החלשה ביותר כלכלית, זו שהמדינה עצמה כבר סגרה לה את החשבון.

מה החקיקה עשתה בפועל

החוק מ-2018 שם תקרה על מזומן. ב-2022 היא ירדה ל-6,000 ש״ח מול עסק ו-15,000 ש״ח בין פרטיים2. ב-30 במרץ 2026 חתמו נתניהו וסמוטריץ׳ על חוק ההתייעלות הכלכלית, ובפרק הראשון שלו, ״צמצום ההון השחור״, הוגבלה גם החלפת שטר במזומן. מ-1 באפריל 2026 נסגר המסלול של ניכיון, פריטה והמרה מעל התקרה, אלא בתנאים מחמירים של חשבונית הקצאה וקבלה34.

שימו לב למה שהממשלה לא עשתה: היא לא חייבה אף עסק לקבל מזומן מתחת לתקרה. היא רק צמצמה את היכולת להחזיק אותו, לגלגל אותו ולהמיר אותו. התוצאה בנקודת המכירה היא התכנסות לאפס. עסקה קטנה נדחפת לכרטיס ולאפליקציה, כי זה המסלול היחיד שנשאר פתוח.

זו לא ניטרליות טכנולוגית. זו החלפת תשתית ציבורית בתשתית פרטית בתשלום.

בלי מתחרה חיצוני אין תקרה לעמלה

שוק הסליקה הוא שוק דו-צדדי, וזו הסיבה שהוא לא מתנהג כמו שוק רגיל. רושה וטיירול הראו למה: בית העסק מפנים את התועלת שהלקוח מפיק מהכרטיס, ולכן הוא מוכן לספוג עמלה גבוהה מהאופטימום החברתי, כל עוד הוא לא מאבד את המכירה. שמלנזי הגיע לאותה מסקנה מכיוון אחר8. במבנה כזה, מה שממשמע את העמלה אינו התחרות בין המנפיקים, כי הלקוח לא משלם אותה, אלא קיומו של אמצעי תשלום חלופי שהמוכר יכול להעדיף.

כשהחלופה נעלמת, גם התקרה נעלמת. ארצות הברית היא הניסוי הטבעי: שוק שבו המזומן כבר נדחק לשוליים, ויזה ומאסטרקארד ואמריקן אקספרס מעבדות כ-85% מתשלומי הכרטיסים, והעסקים משלמים כ-120 מיליארד דולר בשנה בעמלות11. הכסף הזה לא מתאדה. הוא נכנס למחיר המדף, ואת המחיר משלם גם מי שמעולם לא הוציא כרטיס.

כאן הרגרסיביות. הסליקה היא עלות קבועה של המכירה, ולכן היא מגולגלת על כל הלקוחות באופן אחיד, בזמן שההטבות חוזרות רק למחזיקי כרטיסי הפרימיום. מחקר של הפדרל ריזרב בפילדלפיה קורא לזה בשמו, ״מס כרטיס אשראי״12: מי שמשלם במזומן, כשהוא עוד יכול, מסבסד את הנקודות של מי שמשלם בפלטינום.

בישראל, אחרי תיקון 2026, המנגנון הזה כבר לא מרצון. הלקוח לא בוחר באשראי, הוא מחויב בו. העוסק הקטן לא ״חוסך את עלות הטיפול במזומן״, הוא משלם דמי סליקה על כל חלה, כל תספורת וכל תיקון ברז, ובלי חלופה אמיתית הוא גם לא יכול לתת הנחת מזומן שתחזיר לו את הכוח מול הסולק. המדינה סגרה במו ידיה את המתחרה היחיד של שוק ריכוזי, ואז התפלאה שהמחירים לא יורדים.

כדאי לדייק במונח, כי הוא נשמע כמו סיסמה והוא לא. רנטה בכלכלה היא הכנסה מעל התשואה התחרותית, שמקורה בעמדה מוגנת ולא בתרומה יצרנית. רשתות הסליקה לא נעשו יעילות יותר ב-2026, לא הוזילו עלות ולא שיפרו מוצר, וכוח התמחור שלהן בכל זאת עלה. עלייה ברווח שמקורה בהסרת מתחרה בצו היא ההגדרה הקלאסית של רנטה, ו״מתווכים״ מדויק מילולית, הסולק והמנפיק הם מתווכים בין הקונה למוכר ולא צד לעסקה.910

מי שהמדינה כבר סגרה לו את החשבון

כל הדיון הזה מניח לקוח שיש לו כרטיס. למאות אלפי ישראלים אין, ולא בגלל בחירה.

נכון לסוף 2025 יש במערכת ההוצאה לפועל 560,894 חייבים, ובהם כ-501,000 חייבים פרטיים, עם כשני מיליון תיקים פתוחים7. רשם ההוצאה לפועל מוסמך להטיל על חייב חמישה סוגי הגבלה, ובכל אחד מהם נמצאים בין 204 אלף ל-251 אלף חייבים. אחד מהם הוא הגבלת שימוש בכרטיס חיוב, ואחר הוא סיווג כלקוח מוגבל מיוחד, כלומר בלי פנקס שיקים ועם בנקאות מצומצמת.

ההגבלה על הכרטיס חלה על אשראי ולא על כרטיס חיוב מיידי או נטען, ולכאורה נשארת דרך לשלם. בפועל כרטיס דביט דורש חשבון בנק פעיל, וזו בדיוק הנקודה שבה החייב נעצר: כל שקל שנכנס לחשבון חשוף לעיקול צד ג׳, ובשנת 2025 לבדה ניתנו יותר מ-11 מיליון צווי עיקול צד ג׳7. מי שכבר נכווה מזה עובר למזומן, וזו החלטה רציונלית ולא התחמקות.

זה לא ציבור שולי ולא ציבור עברייני. כ-51% מהתיקים שנפתחו ב-2025 נפתחו על חוב נמוך מ-5,000 ש״ח, ול-73.8% מהחייבים הפרטיים אין עורך דין באף אחד מתיקיהם. מדובר בעיקר בגילאי העבודה, 35 עד 64, בשכיחות גבוהה מזו של האוכלוסייה הכללית. אלה אנשים שעובדים, קונים ומייצרים ביקוש, ושמערכת גבייה עם אצבע קלה על ההדק כבר הוציאה אותם מהמערכת הבנקאית.

חוק שסוגר את המזומן לא מחזיר את האנשים האלה לבנק. הוא מוציא אותם מהשוק. אליהם מצטרפים מסורבי הבנקים, קשישים, תושבי פריפריה ומשקי בית בלי מסגרת אשראי, והבנק העולמי מונה 1.4 מיליארד מבוגרים בעולם בלי חשבון בכלל13.

מדינה שדוחפת את כל המסחר הקטן אל תוך המערכת הבנקאית, בזמן שהיא עצמה מוציאה מאות אלפי אזרחים ממנה בצו, לא מבצעת הכללה פיננסית. היא מבצעת הדרה.

ביטול המזומן הוא ביטול התחרות מול הבנקים

שטר בארנק הוא כסף שאי אפשר להלוות. ברגע שהוא נכנס לחשבון הוא הופך למקור מימון של בנק מסחרי, שממנו יוצא אשראי, והאשראי שיוצא יוצר פיקדון חדש שממנו אפשר להלוות שוב. אותם שקלים בדיוק, בצורה שמתרבה במקום בצורה שלא.

חובת הנזילות על עו״ש היא 6% ועל פיקדון לשנה ומעלה אפס, ובנק ישראל לא משלם ריבית על הנזילות הזו22. הכסף מגיע לבנק בעלות אפס ויוצא בריבית מלאה. כל שטר שנעלם מהארנק הוא הלוואה חדשה שהבנק יכול לתת.

וזו הנקודה: אותו אפקט של הרחבה כמותית, בלי הצורך להרחיב. המדינה הגדילה את כמות ההלוואות שאפשר לדחוף לאזרחים בלי להדפיס שקל, בלי להוריד את הריבית ובלי החלטה מוניטרית אחת.

ההון לא עצר אותם. ב-2025 הרוויחה המערכת הבנקאית 32.3 מיליארד ש״ח, בתשואה להון של 15.5%, ותיק האשראי צמח ב-12.2%23. מה שהיה חסר הוא מקורות מימון. וזה גם לא סיפור של שלוש חברות אשראי: 69% ממחזור העסקאות בכרטיסים עבר בכרטיסים בנקאיים23.

ביקוש שנזרק החוצה הוא תוצר שנזרק החוצה

את זה כבר מדדו. כשהודו ביטלה 86% מהמזומן שבמחזור ב-2016, מחוזות שנפגעו יותר רשמו ירידה של שתי נקודות אחוז לפחות בפעילות הכלכלית ברבעון, מדידה שנעשתה גם באורות לילה וגם בתעסוקה, והפגיעה הייתה חריפה במגזר הבלתי-פורמלי14. כהן, רובינצ׳יק ושאמי מראים במודל שיווי משקל למה זה קורה: ביטול מזומן בכלכלה מפולחת משבש את המסחר בין המגזר הרשמי לזה שאינו נצפה, ומקצה משאבים לא נכון15.

כשל תשלומים הוא הפסד תוצר, לא אי-נוחות

תשלום דיגיטלי תלוי בחשמל, בתקשורת, במנפיק, בסולק וברשת, וזו נקודת כשל יחידה עם תוחלת נזק גבוהה. בנק אנגליה תיעד השבתות של מערכות ליבה ב-2023 וב-202416. שטר שכבר נמצא בכיס ממשיך לעבוד כשהרשת נופלת, ועלות אחזקתו זניחה מול נזק של יום מסחר מושבת. ה-ECB קובע שמזומן הוא האמצעי היחיד שמאפשר לציבור לסגור עסקה בכסף של הבנק המרכזי מיידית, וב-BIS אמרו ב-2026 שעמידות מגיעה מהשלמה ולא מהחלפה17. גם בנק ישראל אומר ששקל דיגיטלי לא יחליף מזומן5. ממשלת נתניהו וסמוטריץ׳ פועלת נגד העמדה הזו בפועל: היא מייקרת ומכבידה על המזומן בלי לבנות גיבוי ציבורי זול במקומו.

שוודיה כבר שילמה ומתקנת: ב-2026 היא חייבה קבלת מזומן במזון ובתרופות, אחרי שכל המחוזות דיווחו על כשל נגישות לקשישים ולבעלי מוגבלות, ו-31% מהשוודים אמרו שלא היו מסתדרים בלי מזומן18. ישראל הולכת בכיוון ההפוך ומתמחרת את הגיבוי הציבורי כאילו הוא חינם.

משק הבית מאבד משמעת נזילות ומקבל חוב

מזומן הוא תקציב פיזי, וכשהשטרות נגמרים הקנייה נעצרת. פרלק, לובנשטיין וסימסטר הראו שאנשים מוציאים יותר באשראי כי כאב התשלום יורד19, וברוקהוף וואן דר קרויסן מצאו שתשלום במגע כואב פחות עוד יותר, ושמזומן נתפס בעיני הציבור כאמצעי הטוב ביותר למניעת חריגה20. ברנדל ועמיתיה מראים שהמהפכה נטולת המזומן מאחה תשלום עם אשראי, כלומר התשתית שכולם חייבים לעבור דרכה הופכת גם לערוץ חוב21. למי שהכנסתו גבוהה זה מקנה נקודות, ולמי שהכנסתו נמוכה זה מייצר ריבית וקנסות.

הצד השני, וכמה הוא באמת שווה

הטענה של סמוטריץ׳ אינה מופרכת. הון שחור הוא בעיה אמיתית, המזומן הוא אכן הערוץ המועדף עליו, ומדינה שמוותרת על גבייה מממנת את הגירעון מכיסו של מי שכן משלם. חלק מהגבייה שנוספה בעקבות החוק הוא אמיתי, וגם הטיעון שהתשתית הדיגיטלית מייעלת פיקוח אינו המצאה. אין לי גם שום תיעוד שחברות האשראי ביקשו את החוק הזה או פעלו לקידומו, והרנטה איננה המניע המוצהר אלא התוצאה. זו בדיוק הנקודה: מדיניות נמדדת במה שהיא מייצרת ולא במה שהתכוונה לייצר.

מה שלא מסתדר הוא החשבון עצמו. התקרה כבר עמדה על 6,000 ש״ח, כך שהעסקה הגדולה שלא מדווחת בקופה ממילא הייתה מחוץ לחוק. מה שתיקון 2026 הוסיף זו סגירה של הפריטה, הניכיון וההמרה, כלומר הוא לא תפס את מעלים המס הגדול אלא את הנזילות של מי שכבר עובד בשטרות. הגבייה שנוספה קטנה, הנזק לעוסק הקטן גדול, וזו עסקה גרועה.

השורה התחתונה

מדיניות המזומן של נתניהו וסמוטריץ׳ היא מס עקיף ורגרסיבי על מחזור הסחורות. היא מייקרת כל עסקה קטנה בעמלת סליקה, מעבירה כוח שוק לשניים או שלושה מתווכים, זורקת החוצה את הביקוש של מי שאינו מחובר למערכת, מחליפה משמעת תקציבית ביתית בחוב צרכני, ומגלגלת סיכון תפעולי מהמדינה אל התוצר.

והם יודעים את זה, וזה גם לא תחזית. הפתרון שהמדינה כבר בחרה בו הוא צעד קומוניסטי: פקידות שקובעת בצו את גובה העמלה. באוגוסט 2015 פרסם הפיקוח על הבנקים צו פיקוח על העמלה הצולבת שקובע שיעור מרבי של 0.3 אחוזים, ובאותה שנה גם צו שקובע מחיר מרבי לשירותי ניכיון, 20 ש״ח ולעסק קטן 106. קודם מחסלים את המנגנון שקובע מחיר, ואז ממנים פקיד שיקבע אותו במקומו, וכל הפחתה עתידית תוצג כהישג של הרגולטור ולא כפיצוי על נזק שהוא עצמו יצר.

הפתרון להון שחור אינו הריגת אמצעי התשלום הציבורי היחיד שעובד בלי מתווך. הוא אכיפה על עסקאות גדולות, לא חנק של הנזילות הקטנה. כל עוד אין חובת קבלה במזומן במוצרים חיוניים, וכל עוד חוק ההסדרים ממשיך לסגור פתחי המרה, התוצאה נטו היא משק יקר יותר, שביר יותר ופחות תחרותי.

זו לא מדיניות ימין כלכלי. זו מדיניות של רנטה למתווכים (חברות האשראי), שמייקרת כל עסקה קטנה ופוגעת באוכלוסייה החלשה ביותר בישראל, תוך התעללות באוכלוסייה החלשה ביותר כלכלית, זו שהמדינה עצמה כבר סגרה לה את החשבון.

מקורות

1. חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע״ח-2018.
2. צו לצמצום השימוש במזומן (תיקון התוספת הראשונה לחוק), התשפ״ב-2021, בתוקף מ-1 באוגוסט 2022.
3. חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ״ו-2026, ספר החוקים 3511, 31 במרץ 2026. פרק א׳, תיקון מס׳ 2 לחוק המזומן.
4. רשות המסים, חוזר מס הכנסה 06/2026.
5. בנק ישראל, שאלות ותשובות: שקל דיגיטלי לא יחליף מזומן.
6. בנק ישראל, הפיקוח על הבנקים, דיווח תקופתי על מחירי השירותים הבנקאיים, מחצית ראשונה 2025. בכרונולוגיית הצעדים: 26 באוגוסט 2015, צו פיקוח על העמלה הצולבת, הקובע שיעור מרבי של 0.3 אחוזים. 10 במאי 2015, צו פיקוח על שירות שנותן סולק לנותן שירותי ניכיון, מחיר מרבי של 20 ש״ח ו-10 ש״ח לעסק קטן. הדוח המלא, PDF
7. רשות האכיפה והגבייה, דוח שנתי על פעילות הרשות לשנת 2025, אפריל 2026. 560,894 חייבים במערכת ההוצאה לפועל בסוף 2025, מהם כ-501,000 פרטיים, כשני מיליון תיקים פתוחים, 73.8% מהחייבים הפרטיים בלי ייצוג משפטי, כ-51% מהתיקים שנפתחו ב-2025 על חוב נמוך מ-5,000 ש״ח, ולמעלה מ-11 מיליון צווי עיקול צד ג׳ שניתנו ב-2025. הדוח המלא, PDF
8. Jean-Charles Rochet and Jean Tirole, RAND Journal of Economics, 2002. Richard Schmalensee, Journal of Industrial Economics, 2002.
9. Anne O. Krueger, ״The Political Economy of the Rent-Seeking Society״, American Economic Review 64(3), 1974, עמ׳ 291 עד 303. Gordon Tullock, ״The Welfare Costs of Tariffs, Monopolies, and Theft״, Economic Inquiry 5(3), 1967. שתי העבודות שביססו את המושג: רנטה שנוצרת מהגבלה שהמדינה מטילה, ולא מיתרון יצרני.
10. ישראכרט בע״מ, דוח שנתי לשנת 2025, סעיף 1.1(ג), ״מערכת התשלומים בכרטיסי חיוב בישראל״. תיאור שרשרת התשלום מפי החברה עצמה: מנפיק, סולק, ארגון בין-לאומי, בית עסק ומחזיק כרטיס. הדוח המלא, PDF
11. Yufeng Wang, ״Payment Network Competition״, Princeton, 2023.
12. Federal Reserve Bank of Philadelphia, Working Paper 25-18, 2025, על ״credit card tax״.
13. World Bank, Global Findex Database 2021.
14. Gabriel Chodorow-Reich, Gita Gopinath, Prachi Mishra, Abhinav Narayanan, Quarterly Journal of Economics, 2020.
15. Nissim Cohen, Anna Rubinchik, Labib Shami, European Journal of Political Economy, 2019.
16. Bank of England, ״Operational Resilience in a Macroprudential Framework״, 2024.
17. ECB, CON/2023/31. BIS, ״Foundations of Resilience״, 2026.
18. Sveriges Riksdag, Proposition 2025/26:199. Sveriges Riksbank, Payments Report 2024.
19. Drazen Prelec and George Loewenstein, Marketing Science, 1998. Drazen Prelec and Duncan Simester, Marketing Letters, 2001.
20. Marie-Claire Broekhoff and Carin van der Cruijsen, Journal of Economic Behavior and Organization, 2024.
21. Barbara Brandl, David Hengsbach, Guadalupe Moreno, Socio-Economic Review, 2024.
22. בנק ישראל, הוראות נזילות, מכוח סעיף 38 לחוק בנק ישראל. חובת נזילות של 6% על פיקדונות עו״ש, 3% על פיקדון לשבוע עד שנה, ואפס על פיקדון מעל שנה. בנק ישראל אינו משלם ריבית על חובת הנזילות ועל עודפי הנזילות. הוראות הנזילות
23. בנק ישראל, הפיקוח על הבנקים, מערכת הבנקאות בישראל, סקירה שנתית לשנת 2025, מאי 2026. רווח נקי של 32.3 מיליארד ש״ח, תשואה להון 15.5%, צמיחה של 12.2% בתיק האשראי, מחזור עסקאות של כ-614 מיליארד ש״ח בכרטיסי חיוב שמהם 69% בכרטיסים בנקאיים, ו-12.1 מיליון כרטיסים פעילים שמהם כ-62% בנקאיים. הסקירה המלאה, PDF