בבקשה תסמנו תרומה חודשית.

בית המשפט לענייני משפחה


כשאתה מגיע לבית המשפט לענייני משפחה, נדמה לך שזה בית משפט כמו כל בית משפט. גם אם מעולם לא היית בבית משפט ורק ראית בסדרות טלויזיה או בסרטים, זה נראה די דומה. יש מקומות ישיבה לשני הצדדים ויש את המושב המוגבה של השופט ולידו יש קלדנית. גם כשהדיון מתחיל והשופט מצווה עליך ועל עורכת הדין שלך לשבת בצד של ההגנה אפילו כשאתה התובע, אתה חושב שזו עוד פרוצדורה שכיחה שחמקה מעיניך. גם כשהשופט מאפשר לעורכת הדין של הצד שכנגד להפליא במעללי שווא נגדך ואילו כשעורכת הדין שלך נחלצת להגנתך הוא בולם את פיה, אתה עדיין חושב שהדברים הם בגדר התנהלות תקינה של בית משפט. 
שום דבר לא הכין אותך שלמעשה אין שום קשר בין המקום הזה ובין בית משפט. במקום הזה אין שום חשיבות לראיות, הוכחות ובטח שלא צדק או אפילו הוגנות בסיסית. אתה, הנאשם ואין לך שום אפשרות לצאת זכאי, כי האשמה שלך כבר הוכחה בעצם זה שאתה שם, חי וקיים ו – זכר. העורכת דין שלך מנסה לאחות שברירי אנושיות לדמותך, כשהיא מספרת איזה אב מסור אתה ומדגישה "הוא לא אב רגיל", אבל כשהפנים של השופט רק מתכרכמות יותר לשמע המילים, אתה מבין שזו אסטרטגיה שגויה. אתה אב רגיל, כולנו אבות רגילים, ללא שמות וללא פנים. לא, אסור להאניש את איון האבות, אסור לתת לשופט תחושה שהוא פוגע בבני-אנוש, בשר ודם ממש כמוהו, הכל חייב להיעשות כבפס ייצור, כשכל אדם, ולד, הוא בסך הכל חומר גלם למכונה המשומנת.
"פלנטה אחרת". אתה נזכר שוב במילותיו של ק. צטניק. המילים הללו לא מרפות ממך, כשאתה מביט בקירות, בתיקרה, בקלדנית, במאבטחים בכניסה, בגלימת השופט, בפטיש. הכל נראה מאוד מסודר, מאוד סטרילי. השופט אפילו מגיע באיחור קל שבקלים לדיון והוא מכתיב לקלדנית פרוטוקול בצרידות לאה. והקול הצרוד הזה מעורר בך אימה עמוקה, כי המילים, התכנים, מלאים במליצות על טובת הילד והפניית אצבע מאשימה, במילים קשות של תוכחה ותרעומת, כלפי ההורים על שהם לא מסתדרים, כאילו יש איזו אפשרות להסתדר כשהורה אחד חפץ בנישול מוחלט של ההורה האחר מחיי ולדו. 
ולפתע הוא פונה אליה, לזו שרק לפני כמה חודשים יצאה לה לבלות לילות ארוכים, כשהיא מותירה אותך עם ילדה ימים רבים, ללא כל חשש וכעת מבקשת להפכך לאידיאה של הרוע, לאב-דרקולה שטני במיוחד, מסיפורי פנטזיה כה מעוררי חלחלה, עד שאיש לא העז לכתבם. אבל, הכל הולך. הכל זוכה להתייחסות רצינית של השופט. ובכלל, ללא שהשאלה כלל התעוררה, הוא אומר "ובאיזה סכום תרצה האם שיהיו המזונות?" והיא, מעמידה פנים שהדבר כלל איננו מעניין אותה, נוקבת בסכום מסויים, ביודעה שאין ביכולתך לשלם סכום זה, מאחר שהוא כמעט כגובה המשכורת והשופט מיד מסכים ושוב שואל אם היא רוצה יותר. 
למרות שסיכמת על חלוקה שווה של מה שמכונה "הסדרי ראייה", הוא מחליט שהמשמורת תהיה שלה, על פי "חזקת הגיל הרך". העורכת דין שלך מנסה לגרום לו להבין שדברים השתנו, שועדת שניט קבעה שיש לבטל את חזקת הגיל הרך, אבל הוא, כאילו מנסה להראות מתנצל, אומר שהוא מחוייב לשפוט על פי החוק. כשהיא מתעקשת ואומרת שעמדתו לא עולה בקנה אחד עם מחקרים מודרנייים והמציאות החברתית המודרנית, הוא מתרגז ואומר שאין זו עמדתו כלל וכלל, אלא עמדת המחוקק. 
ואתה נשאר לתהות, מה בכלל המשמעות של המשמורת הזאת, מדוע כל כך חשוב בחברה שיהיה הורה אחד מסוג א' והורה אחד מסוג ב'. אתה נזכר בלימודי ההיסטוריה, בימי רומא העתיקה, אז היו אזרחי רומא ועבדים. אתה נזכר בסידרה "ספרטקוס", איך העבדים הגלדיאטורים היו נלחמים זה בזה, בשביל שביב הסיכוי לזכות בתהילה גדולה כגלדיאטור ולהיות אזרח. אבל במי אתה נלחם? במי אתה אמור להילחם?

הרשמו לרשימת התפוצה

אהבתם? שתפו
Facebook
Twitter
Email
Telegram
WhatsApp

אולי תאהבו גם את

Rabbinical Lawyer

If you are Jewish and want to get divorced, it may be advisable to choose a rabbinical lawyer to represent you in the rabbinical court.

המשיכו לקרוא »

ארבלאו צייד הטונות?חדשות 15 והסיפור המוזר מאחורי ההאשטאג #ישלהפות

ו #חדשות המיינסטריים נועדו לטיפשים "חדשות 15", ערוץ החדשות האמין ביותר ברשת מספק מידע אמין לעכברי טוויטר ולפמיניסטיות עם כרס ושפם. ומובלת בבלעדיות ע"י משתמש הטוויטר

המשיכו לקרוא »

שינאת גברים מתפרצת. יו"ר ארגון העוסי"ות: "שמחה רוטמן גבר אלים" "ברור שגם בבית" – האם הגיע הזמן להוציא עוסי"ות מהליכי שיפוט גברים בגירושין?

הזדעזענו שוב לשמוע על עוד עובדת סוציאלית המשתלחת בחוסר שליטה בגבר שאינו יכול להגיב? והפעם בלא פחות מח"כ שימחה רוטמן. יו"ר ארגון העובדות סוציאלית ענבל

המשיכו לקרוא »