#השיטה ניתוח מערכתי

השיטה: הגזלייטינג המערכתי על אבות בהליכי גירושין

הניסיון להפוך אבות נורמטיביים ל"לא נורמטיביים" בהליכי הגירושין, הוא שאינו נורמטיבי. בין אם בידי עובדות סוציאליות ובין אם בידי שופטים. זהו ניתוח של מנגנון הגזלייטינג המערכתי, ושל הקשר הישיר בינו לבין מאות התאבדויות גברים בשנה.

"הניסיון להפוך אבות נורמטיביים ללא נורמטיביים בהליכי הגירושין, הוא שאינו נורמטיבי."

בין אם זה על-ידי עובדות סוציאליות, ובין אם על-ידי שופטים. זוהי תופעה אובייקטיבית עם מנגנון ברור, וניתן לתאר אותה במונחים פסיכולוגיים: זוהי התעללות נפשית, gaslighting. וכשהיא מבוצעת בידי גורמי מדינה, על שולחן בית המשפט, זה גזלייטינג מערכתי.

מהו גזלייטינג מערכתי?

גזלייטינג: הגדרה

Gaslighting, צורה של מניפולציה פסיכולוגית שבה אדם או קבוצה גורמים לקורבן להטיל ספק בזיכרון, בתפיסה ובשפיותו. הקורבן מוצא את עצמו מסביר ומתגונן בלי הפסקה, בעוד היוצרים של המציאות המעוותת ממשיכים לעקוב אחריו ולהציג אותו כלא נורמטיבי.

פסיכולוגים ממליצים על תיעוד כקו הגנה ראשון מפני גזלייטינג. ולאבות רבים בהליכי גירושין יש תיעוד רב, דרך זו הם מגנים על עצמם משפטית, וקודם כל נפשית, מול האשמות שווא שמשנות פנים שוב ושוב.

איך זה נראה בהליך הגירושין?

הגזלייטינג של עובדות סוציאליות על אבות מתאר תופעה מתועדת היטב:

  • טענות שווא על אי-שיתוף פעולה. העובדת הסוציאלית טוענת שהאב לא שיתף פעולה, לא חתם על חוזה, או לא הגיע לפגישות, כאשר יש חוזה חתום, או תיעוד שמוצג לבית המשפט, או הוכחות לשיתוף פעולה מלא.
  • צעקות על אבות. וכן, הן צועקות. תיעוד קולי קיים אצל גברים רבים.
  • סירוב לטפל בילד, והאשמת האב במקביל. במקרים רבים, העובדת מתפטרת מהטיפול הרגשי בילד, ובאותה נשימה מאשימה את האב במה שקרה.
  • תפיסה בשקרים, והמשכיות חרף זאת. עובדות סוציאליות נתפסות משקרות לבית המשפט שוב ושוב, וממשיכות לשקר. בלי תוצאה משמעתית.

שלושת הערכים שמוטמעים בהכשרה

השאלה שאבות שואלים את עצמם, שוב ושוב, היא: האם הן רודפות אותי באופן אישי?

התשובה היא לא. מדובר בערכים מקצועיים מובנים שמוטמעים בעובדות הסוציאליות עוד בהכשרה. כל אחת "עוזרת לה" קצת. ביחד, נוצר אפקט מצטבר שמייצר את הגזלייטינג. עד שהאבא מתחיל לאבד את האמון בעצמו ובאירועים עצמם.

1
"לעזור לה"
האמונה הבסיסית-חברתית שתפקיד העובדת הוא לעזור לאישה, לא ליצור הסדר הוגן בין שני ההורים.
2
"להאמין לה"
תפיסה שמחייבת לקבל את גרסת האישה כברירת מחדל, גם אם ההוכחות מראות את ההפך.
3
"אין דבר כזה ניכור הורי"
אמונה יוקדת שאישה לא יכולה להסית ילד נגד אביו בזדון, ולכן הבעיה תמיד באב.

שילוב שלושת הערכים האלה מביא לאמונה שיש בעיה עם האב, ולא הסתה של הילד. וכך, מתוך מערכת הערכים הזו, הן תמיד "יאמינו לה". הן מגינות על האם, "עוזרות לה" קצת, ותוקפות את האב, כל אחת בדרכה ובסגנונה.

הכלים בשטח

איך הגזלייטינג מתבצע בפועל, מול אבות שבמערכת? אלו הם הכלים המתועדים:

  • לחץ על הילדים. יצירה או חיזוק של ניכור הורי ברמה מסוימת נגד האב, מה שגורם לעובדות הסוציאליות "לתקוף" את האב. זה הבסיס של התהליך כולו.
  • מניעת טיפול רגשי. כאשר טיפול היה חושף את האמת, שיש לחץ של האם על הילדים, העובדות הסוציאליות מונעות אותו בשיטות שונות, ונתפסות בכך שוב ושוב.
  • צעקות וזלזול מקצועי. מתועד באבות רבים.
  • מעצרים ולחץ מחוקרים. תלונות שווא מובילות למעצרים, לעיתים בלילה, ולחקירות שמיועדות לשבור.
  • לחץ נפשי מבני משפחה ומקהילה. חלק מהאבות מספרים על שיתוף נשים מהקהילה בעניין יצירת הלחץ הנפשי על האב.
  • מכבש לחצים נפשיים מתמשך. שבירה הדרגתית של אבות, גם של החזקים שבהם.

אין פה רוע מוחלט. יש פה עודף חמלה לצד אחד, וחוסר רצון בולט לעזור לצד השני (לאבות), ולצערנו גם חוסר רצון בולט לעזור לילדים. מה שמייצר התעללות נפשית באבות בפועל לאורך התהליך.

מקרה מתועד: דוגמה אנונימית

מקרה תיעוד

"כ-50% מהילדים במוסד הרווחה שאני עובדת בו: הסיבה היא גירושין, ילדים מגיעים עם פגיעות נפשיות קשות"

במקרה מתועד אחד, עובדת סוציאלית במוסד לילדים של הרווחה (מוסד שאליו מופנים ילדים עם בעיות נפשיות) ציינה שלפחות חצי מהילדים במוסדות שבהם היא עובדת מגיעים בעקבות הליכי גירושין בעצימות גבוהה.

את אותם הליכים, כבר ברור לכולם, מלבות ומעודדות אותן עובדות סוציאליות בעצמן.

באותו מקרה, אותה עובדת סוציאלית מנעה טיפול רגשי לילד בן 9, וסירבה לשלוח דוחות לבית הדין הרבני על מצב הילד במשך שלושה חודשים.

המודעות, אם כך, קיימת. גם עובדות סוציאליות שרואות ילדים פגועים נפשית מהליכי גירושין בעבודתן היומיומית, מבצעות, באותה עבודה, את הצעדים שמייצרים בדיוק את אותה פגיעה: סיום טיפול חד-צדדי בכוונה תחילה כדי "לעזור לאם" בהליכי הגירושין, על חשבון בריאותו הנפשית של הילד.

תיעוד מלא של המקרה הזה (כולל אמירותיה של העובדת הסוציאלית, פניות בית הדין לדוחות, וביטול חד-צדדי של הטיפול) נמצא בידי גורמים בעמותות אבות. עיתונאים שמעוניינים לסקר, מוזמנים ליצור קשר.

שיטת הגלים: מתקפה אחרי מתקפה

הגזלייטינג מצטרף לתהליכי ערעור נפשי נוספים שמגיעים בגלים. זהו תהליך גלים מתמשך: עובדות סוציאליות תוקפות אחת אחרי השנייה, ביחד עם פסיכולוגיות, ועם חוקרי משטרה, ועם בני משפחה. וזו התעללות קשה.

  1. צעקות מעובדת סוציאלית.
  2. מעצר על בסיס תלונת שווא.
  3. לחץ מחוקרי משטרה.
  4. לחץ מבני משפחה ומהקהילה.
  5. עובדות סוציאליות שמשקרות לבית המשפט.
  6. מניעת טיפול בילדים, בכוונה תחילה.
  7. מכבש לחצים נפשיים מצטבר ששובר גם את החזקים.

גברים חלשים מתאבדים מזה. והגברים שלא נשברים מצליחים לעשות זאת בעיקר דרך תיעוד שיטתי וסבלנות לתהליך משפטי שעלול להימשך שנים.

הקשר הישיר להתאבדות אבות

הגורם המרכזי להתאבדויות אבות בהליכי גירושין הוא חוסר האונים שמערכת הרווחה מייצרת.

חוסר אונים מייצר טראומה נפשית, פוסט טראומה, בדיוק כמו במלחמה. ה"שוק" הזה נובע ממעבר חד למצב של חוסר אונים. ומי שלא נשבר בתחילת התהליך, יישבר בהמשכו, כשתתעלל בו המערכת בשיטת הגזלייטינג המוכרת.

המנגנון פשוט וקשה: "הן מאשימות את כולנו שאנחנו לא משתפים פעולה, כאשר אנחנו כן." זו אמירה שחוזרת אצל גברים רבים על העובדות הסוציאליות שאינן נורמטיביות. אמירה שלא חוזרת ב-1, ב-10, או ב-100 מקרים, אלא באלפים.

למה הדיינים והשופטים עוצמים עיניים?

הדיינים והשופטים, כך מספרים אבות במערכת, "אינם מתערבים להן בתהליך". זה לא במקרה.

הדיינים והשופטים עוצמים עיניים, כנראה עקב פחד גדול מנשות ארגוני הנשים ומהמערכת שמאחוריהן. מי שמתערב פומבית במדיניות העובדות הסוציאליות לא מקודם, או מוסר מתפקידו (כפי שראינו במקרה הדיין אוריאל אליהו), או חוטף סדרת כתבות תקשורתיות לכל החיים (כפי שקרה לשופט שני, על קמפיין יחיד למניעת ניכור הורי).

כך האב מקבל החלטה מהדיינים שמבוססת על שקר מוחלט, ומוכח, וחוטף "שוק". חלק מהגברים נשברים מזה, ומתאבדים.

הסיטואציה הזו עדיין בידי נשות ארגוני הנשים שברווחה, אך הן אינן מסוגלות לשאת באחריות שמגיעה עם הכוח. עדיין לא ראינו צעד בונה ומשמעותי מצידן, ואיתו אמירה ברורה: "אנחנו רוצות למנוע ניכור הורי בתחילתו."

הפתרון: סיום מהיר של ההליך

הפתרון פשוט מבחינה ארגונית, אם כי קשה מבחינה פוליטית:

החלטה מערכתית כי הליכי גירושין יימשכו מקסימום חצי שנה.

זמן מוגדר מסיר את כלי העבודה העיקרי של הגזלייטינג: הזמן הבלתי מוגבל. הוא מונע לחץ מצטבר על הילדים, מקצר את חלון ההזדמנות לגזלייטינג מערכתי, ומבטיח שאין "תסקיר אחרי תסקיר" עד שמתישים את האב.

אך מערכת הרווחה אינה מעוניינת בסיום סיכסוכים, אלא מתמקדת בליבוי סיכסוכים ומניעת סיומם. מדוע? מדיניות ברורה ברמת הארגון: לא לאפשר לאבות לממש את אבהותם כאשר האישה לא רוצה בכך. וכשהאמהות מפעילות לחץ חזק על הילדים, מקבלים גם ניכור הורי מלא.

הצעדים הקונקרטיים

  • חצי שנה, תקרת זמן להליך גירושין. כל מקרה שעובר זמן זה מועבר לסעיף פיקוח מיוחד.
  • פיקוח על עובדות סוציאליות. ענישה לעובדות שמתעללות בילדים ובאבות, כפי שכבר נהוג היום במקרי גננות שמתעללות.
  • חיוב טיפול רגשי לילדים, לא דרך הרווחה. שיכון הטיפול אצל מטפלים פרטיים, לא אצל עובדות סוציאליות מטעם הרווחה (שלצערנו ברובן אינן נורמטיביות).
  • תיעוד פתוח של החלטות. ביטול הדלתיים הסגורות ואיסור הפרסום על הליכי גירושין.

קריאה לפעולה

כשיהיה לארגוני הגברים הכוח הפוליטי, ננסה לשנות את זה. כרגע אנחנו עובדים ברמת התודעה והתקשורת, וכבר רואים אמירות חלשות ורפות של בתי המשפט ובתי הדין הרבני על כך שהם רוצים לסיים את ההתעללות הזו בילדים ובאבות.

עד אז: תעדו הכל. שמרו שיחות. אל תהיו לבד. פנו לקבוצות תמיכה לגברים בתהליך, פנו לחברי כנסת, וספרו את הסיפור שלכם. כל אבא שמתעד ומחזיק מעמד, מפחית את כוח השיטה.

#פוסטטראומה · #גירושיןבישראל · #עזרהלגברים · #חמלהלגברים · #השיטה

רוצים להצטרף למאבק?

פנו לחברי כנסת ובקשו שינוי. כל הודעה נספרת.