#פעילות-ציבורית

הדרך לתיקון עוברת ברפורמה במערכת המשפט

נשאלנו פעמים רבות מדוע שינויי החקיקה בנושא האבות הגרושים מתעכבים, למרות ממשלה שהצהירה כי היא מחויבת לנושא ולתיקון מערכת המשפט בגירושין, מערכת אשר נמצאת במצב מזעזע, המוביל להתעללות נפשית בילדים ובאבות המתאבדים במספרים גדלים והולכים.

ואכן, ההתחייבויות אותן קיבלו עמותות האבות הגרושים בעזרת השר בצלאל סמוטריץ׳ עדיין לא יושמו ולא חוקקו, וביניהן חוק מזונות שוויוני וחדש, וקביעת רף מזונות נמוך כמקובל ובהתבסס על נתוני הלמ"ס על עלויות לגידול ילד. (נזכיר במאמר מוסגר שגובה המזונות בישראל הוא פי 3 מגובה המזונות המקובל באירופה.)

וכך גם לא יושמו ההתחייבויות בעל פה לשינוי לשוויון במערכת המשפט בגירושין שהתקבלו מח"כ טלי גוטליב, וביניהן: ביטול הדלתיים הסגורות בבית המשפט למשפחה, שוויון בנושא חלוקת הזמנים עם הילדים (ביטול חזקת הגיל הרך), וקיצור תהליך הגירושין לחודשים בודדים. ושינויים בהתנהלות המשטרה מול אבות אליהם התחייב איתמר בן-גביר (בעיקר ביטול האכיפה הבררנית, לפיה רק גברים מואשמים באלימות ונפתחים נגדם תיקים).

הבעיה: המערכות הבירוקרטיות מתעלמות מהחלטות שרים

הבעיה המרכזית כיום היא שהמערכות הבירוקרטיות מתעלמות מהחלטות שרים, אם זה המשטרה, הפרקליטות, וכמובן בתי המשפט. כולם גופים המפעילים מדיניות "עצמאית" פמיניסטית מאוד, ועדיין מחויבים יותר לחונטה הישנה, ובעיקר לסימביוזה של השמאל הפמיניסטי בתקשורת ובפרקליטות.

ולכן, חשיבות הרפורמה במערכת המשפט למאבק הגברים. שינוי חקיקה שיאפשר למנות שופטים שמרניים, הנצמדים לחוקי המדינה ולא רק מיישמים "הלכות" שבית המשפט ממציא לעצמו. לחקיקת חוק מזונות חדש אין משמעות אם שופטי בתי המשפט יתעלמו מהחוק בפעולת "אקטיביזם שיפוטי" "יצירתית", או אם יבטלו את החוק על בסיס חוסר "סבירות".

פחד השופטים מבית המשפט העליון ומהפרקליטות

כיום, חלק ניכר משחיטת הגברים בבית המשפט למשפחה היא נגזרת של פחד השופטים מבית המשפט העליון האולטרה-פמיניסטי, ופחד אפילו גדול יותר של חלק מהשופטים (אלו האחוזים בגרונם) מהפרקליטות.

ש-86% ממנה פמיניסטיות, ואשר מחויבות לארגוני הנשים ולתפיסתן המעוותת, לפיה חייבים לתת לנשים לנצח כחלק מ"תיקון היסטורי" (המבוסס על נרטיב ותפיסה מעוותים של המציאות).

שינוי שיטת הבחירה לשיפוט, חיוב השופטים לשפוט בהתאם לחוק ולא בהתאם למה שבא להם ו"סביר" בעיני הפמיניסטיות, ולאחריה בחירת נשיא ביהמ"ש העליון נורמטיבי שאינו מחויב לארגוני הנשים, יפתרו חצי מהבעיה, ויהוו את הבסיס לפתרון החצי השני של הבעיה.

בעיית הפקידים הלא נורמטיביים שאינם נענים למדיניות השרים, ובמקרה הספציפי במאבק הגברים: פקידות הסעד, העובדות הסוציאליות, פקידים מסוג קציני משטרה, ופקידות באינסוף נקודות ממשק של הגברים עם המערכות השונות.

מעבר לכך, יידרשו גם:

  1. בחירת שופטים שאינם שמאלנים פמיניסטיים (ברפורמה).
  2. ביטול יכולת השופטים להחליט לפי העין ו"הסבירות", וחיובם להחליט לפי החוק (ברפורמה). ביטול היכולת של הפרקליטות לאיים על שופטים הוא גם צעד הכרחי בדרך. כל אלו יאפשרו התקדמות לחקיקת ענישה לעובדי מדינה ושינויים נוספים, ללא פחד של חכי"ם מהמתפרה בפרקליטות.
  3. ייבוש תקציבי של ארגוני הנשים.
  4. ואיתה ייבוש תקציבי התקשורת לנושא יפתרו עוד חלק.
  5. הקמת גוף פיקוח על הפרקליטות, עוד חלק.
  6. שינוי התפיסה בקשר לגברים במשטרה והעברת תקצוב ממחלקות אלמ"ב לטרור, עוד חלק.
  7. חקיקה שוויונית (ביטול חזקת הגיל הרך, וחוק מזונות חדש) תפתור עוד חלק.
  8. ביטול הדלתיים הסגורות בבתי המשפט למשפחה, עוד חלק.
  9. הקמת גוף ביקורת על הפרקליטות, עוד חלק.
  10. ואז חקיקה לענישה לעובדי ציבור כולל עובדות סוציאליות עברייניות, ועד הוצאתן מתהליך הגירושין. או צמצומן דרסטית לתסקיר אחד מינימלי + והכרחתן להדרכה לאבות איך להגיע למשמורת משותפת, לטובת הציבור (במקום למנוע אותה).
  11. הגדרת סיום הסכסוך תוך 3 חודשים מקסימום לבתי המשפט.
  12. הגדרת חובה להדרכה של 3 שעות אצל ארגון גברים לפני חתימה על כתובה.

יש עוד דרך ארוכה.

#הרפורמה, ואחריה ביטול הפחד של מקבלי ההחלטות מהמתפרה של הפרקליטות, היא הבסיס להכל.

כי הפרקליטות היא השמאל, והיא ארגוני הנשים.

זה לא בנפרד. זו סימביוזה.