על מה הורג מאות גברים בהליכי גירושין ואחריהם? פוסט טראומה, חוסר צדק, כאב אינסופי, וחוסר חמלה לגברים

המכה הראשונה

פוסט טראומה נובע מאובדן שליטה או כוח, ומעבר מ"כל-יכולות" לחוסר יכולת מוחלט. חוסר יכולת להתמודד.

גברים בתהליך חוטפים פצצות. אין מילה אחרת. זה מתחיל בפירוק הבית בשנייה, אחריו הזמנה למשטרה כי הם "אלימים" בעקבות תלונות שווא (אלפי הגברים בהליכי גירושין בבתי משפט יקבלו תלונת שווא), מעצר, הרחקה מהבית, הרחקה מהילדים, ובמקרים רבים מעבר לראות אותם ב"מרכזי קשר", והתחלה של ניכור הורי כבר שם.

מערכות שלמות שמופעלות נגד הגבר ולא מאפשרות לו הגנה, או תמיכה, או הכלה של האירוע, בנוסף לאינסוף שקרים והאשמות שמוטחות באנשים נורמטיביים שלא רגילים למצב, שוברות את רובם עוד בסיבוב הראשון.

חוסר הרצון הבולט לעזור, אלא להפך, עודף הרצון להתעלל בגברים, בשם איזו "חוסר נורמטיביות" הזויה שמושרשת בכל הארגונים הקשורים לאירוע.

תחושת חוסר הצדק. השוק מכך שלכל כיוון שאליו יפנו, כולם נגדם. כל שופט, שוטר, חוקר, עובדת סוציאלית, הוצאה לפועל. כולם נגדם.

תחושת חוסר הצדק אינה משתחררת. תחושת חוסר האונים מעיקה מבפנים. הכאב הנוצר הוא עצום, ואליו מצטרפים הקשיים הרגילים של גירושין: אובדן המשפחה, השוק של לעמוד מול חובות ללא תקווה, ובמקרים רבים גם אובדן הילדים, בגלל הרווחה שפתאום מתערבת בחיים ועושה כל שביכולתה לרמוס גברים עוד יותר.

תחושת הכאב לא עוברת. וגם כשהיא עוברת, אנשים לא חוזרים להיות מה שהיו.

הגבר נלחם במערכת: לא רק באישה

ומה שאנשים לא מבינים על תהליך הגירושין פה, זו התעללות מערכתית. אינקוויזיציה של: נראה אם לא תישבר.

האב לא נלחם בגרושתו התובעת! הוא נלחם במערכת עצמה, בשופט שנגדו, ברווחה שנגדו.

אנשים שלא מכירים את המערכת לא מכירים את זה שהשופט תמיד ייתן לאישה 21 יום להגיב, ולגבר 3-7 ימים להגיב. שהשופט מוחק את הפרוטוקול, ואז אתה מספר לחברים שעברו את זה ואומרים לך: "כן, לכולם מוחקים. תקליט את השופט!"

ותקליט את הרווחה. כי הן משקרות לשופט. ותכריח את הרווחה לכתוב הכל! הן ישקרו.

אנשים לא מבינים שגבר צריך להתגונן בעיקר נגד המערכת עצמה. האישה הגרושה, התובעת, היא הבעיה הקטנה של הגבר.

העייפות המצטברת

חוסר הצדק וחוסר היכולת להתגונן נגד הבליצקריג המערכתי הזה, הם מה שמייצר את הפוסט טראומה. כשאדם מבין שהוא לבד וחסר יכולת לגמרי להגיב, קשור, מוכה, מושפל, מופשט מנכסיו, מילדיו, ומנוכר על-ידי השופטים, הרווחה והעובדות הסוציאליות שכולם במתקפה חזיתית נגדו בעודו בשוק טוטאלי.

אנשים לא מבינים את אינסוף השקרים, ואת זה שהגבר אשם עד שיוכיח אחרת. ובעיקר את העייפות המצטברת בתהליך:

עדות שקר זה הבסיס בבית המשפט למשפחה. אין שום עונש לאישה שמשקרת, ומעודדים את זה. אבל רק לאישה. לאישה מותר הכל. וגם מאשימים את הגבר על בסיס השקרים. ושואלים אותו "למה ככה וככה"... ואז תופסים את האישה בשקריה. פעם, ועוד פעם, ועוד פעם.

ואחרי כמה פעמים אתה מפסיק לבקש שיתנו לאישה עונש. ומתחיל להתייאש. מי שלא נשבר בתחילת התהליך, יישבר בהמשך. ורק החזקים מאוד שורדים.

החלשים מפתחים פוסט טראומה ומאבדים את היכולת לתפקד. וחלקם גם מתאבדים, כמה מאות בשנה. "אין מספרים רשמיים אמינים", בין 70 ל-150 ל-250, תלוי באיזה דוח של המדינה בודקים.

הדיונים: וההטרדה הבלתי-נגמרת

ככה זה נמשך. ונמשך. ונמשך. ועוד שקרים, ועוד התקפה עליך, ואתה מתגונן ושורד עוד סיבוב. ועוד סיבוב. ועוד סיבוב. בסוף, מתעייפים. ועוד שנה, ועוד שנה.

על הדיונים בבית המשפט ובבתי הדין הרבני בגירושין: הדיונים קצרים ולא מכסים הכל בכוונה. ביניהם יש "מענה ותגובה", והטרדות של האישה שפשוט מצפצפת על כל החוקים ולא מביאה לך את הילדים, או לא רוצה לקחת אותם. ואז היא מתלוננת במשטרה, פעם, פעמיים, עשר פעמים. ואתה הולך, והולך, ושוב.

ואז הוצאה לפועל, על שטויות, ותוכיח ששילמת, שוב ושוב ושוב. (שם מועסקות בעיקר גרושות, רובן נשים בגישת "דפוק ככל יכולתך".)

ואז שוב רווחה, כי אמרו שאתה אלים לילדים סתם. ואז שוב, שורד. ולא היה כלום.

ונשים שגורמות לילדים להפסיק לדבר עם האבא בכוונה, תוך כדי, זה כבר הקש. הילדים הם מקור של כוח בתהליך. ילדים זה שמחה. בלי הילדים זה קשה שבעתיים. ומי ששרד עד כה, לרוב יישבר.

ואז שוב, השופט מוחק לך חצי פרוטוקול מהדיון כי הדברים לא מספיק לטובת האישה. ואתה מספר לאנשים, ואומרים לך: "ככה זה, לכולנו מחקו". ואתה מביא הקלטה ומבקש שהשופט יתקן. והמזכירות מנסה למנוע.

כשהמערכת היא האויב

זה לא "רק" ניכור הורי ואובדן הילדים. זה לא "רק" תלונות שווא ומעצרי שווא. זה לא "רק" נשות הרווחה שתוקפות את הגבר חזיתית. זה לא "רק" השופט שינסה לדפוק את הגבר בכל החלטה והחלטה (מתוך איזושהי "העדפה מתקנת" מערכתית והזויה לנשים). וזה לא רק המזונות הלא-פרופורציונליים לכלום.

זה הכל.

בעיקר הפצצה הראשונה. ולמי שזה לא הספיק, אז אינסוף הפצצות שיגיעו בהמשך כדי לוודא שבירה מוחלטת של הגבר בהליכים המשפטיים. ובעיקר, בעיקר, חוסר האונים.

מעבר לפוסט הטראומה הראשונית, זו התעללות מתמשכת. אינקוויזיציה נפשית. שגם אם הגבר ישרוד וינצח בהכל, נשארת איתו העייפות, חוסר הרצון להתרומם, כשברור שזה כדי לחטוף ולעמוד כשתגיע עוד פצצה.

הגבר נלחם בשופט עצמו. נלחם בעובדת הסוציאלית מהרווחה עצמה. הן אינן מייצרות רווחה. הן מייצרות גיהנום לאנשים חיים, וצריכות להישפט על זה.

זו סיטואציה הזויה לגמרי. והעובדה שהגברים לבד, כשמערכת הצדק עצמה נגדם, היא מה ששובר אותם.

לגברים: תהיו חזקים. ותילחמו כמו גברים. ולכל מי שקורא, תרחמו על גברים.

עזרה ממשלתית לגברים? לא בישראל.

משרד הרווחה מסרב בתוקף לממן כל עזרה לגברים גרושים או בהליכי גירושין, 0 ש"ח מימון לגברים גרושים, או לעמותות עזרה לגברים. (77% נשים במשרד הרווחה.)

• משרד התמ"ת לא נותן כל עזרה לגברים גרושים, ואף מעביר כל תשלום לעזרה רק לאם. (והיא לא תעביר לאב.)
• משרד האוצר לא נותן שום הנחה במיסוי, או הנחה בפועל, לגברים גרושים, שהם האוכלוסייה המתאבדת ביותר בישראל בפער עצום (פי 7! מהאוכלוסייה הכללית).
• הרווחה, הגוף שאמור לעזור לאנשים במצוקה, דוחפת את הגברים אל תוך המצוקה שוב ושוב. והשאלה היחידה שנשאלת היא האם מתישהו יישפטו על מה שהן עושות. בשם "טובת האם". ועל חשבון האבות ואלפי הילדים היתומים מאב, חיים פוסט-טראומטיים, או מתאבדים אחרי חוסר יכולת להתמודד עם הטראומה.

זה לא הגיוני שכך נראה תהליך יציאה "נורמטיבי" מנישואין לגירושין בישראל. אנשים נורמטיביים שפנו אל מערכת המשפט, ומקבלים התעללות מערכתית בתגובה.

הטקסט מתוך קבוצת הפייסבוק "שוויון, גם לגברים", קבוצת תמיכה לגברים בתהליך וקבוצת מאבק.
מוזמנים אל קהילת הגברים בהליכים ואחריהם, שם נאבקים לשינוי ועוזרים לאחרים שבמאבקם:
www.facebook.com/groups/men.for.men.il

#פוסטטראומה · #גירושיןבישראל · #עזרהלגברים · #חמלהלגברים

מאמר זה מבטא חוויה אישית ועדויות של גברים גרושים. לתמיכה, ייעוץ והיכרות עם אבות שעברו את התהליך, מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק הלב לשוויון בהורות ולקבוצה שלנו שוויון, גם לגברים.