המסר הוא פשוט וקשה: התעללות נפשית בגברים במהלך הליכי הגירושין מביאה אותם לפוסט טראומה, ומפוסט טראומה עד התאבדות, המרחק קצר.
המסלול: מהתעללות להתאבדות
הסטטיסטיקה לא יוצרת מתאבדים. מערכת המשפט והרווחה, יוצרת. מבעל בריא ואב מתפקד, ועד גבר שמסיים את חייו, יש מסלול מתועד היטב, שמערכת המשפט והרווחה מובילים אותו באופן עקבי:
ארבעה שלבים, מתחילת התהליך עד הסוף הטרגי
כל גבר הוא בנה של אמא, אב של ילדים, אח של מישהי. אנו האימהות, האחיות והבנות משלמות את מחיר אובדן הדרך של החברה הישראלית. לבנים שלנו אין מענה ראוי בזמני מצוקה, אין מסגרות המושיטות יד לעזרה, ויש מערכת ממשלתית שמהווה בעצמה את הגורם המוביל לטראומה.
המספרים: מה הסטטיסטיקה מספרת
בשנתון משרד הבריאות לשנת 2019, המבוסס על נתוני 2016 (שאלה בפני עצמה הכיצד 3 שנים אין נתונים?), נחשפו הנתונים הבאים:
בכל שנה בישראל
בישראל הם גברים
אצל גברים גרושים
5 גברים על אישה אחת
נתון מטריד נוסף: דוח משרד הבריאות מצביע על הערכת חסר של כ-25% במספר ההתאבדויות המדווחות. כלומר, המספרים האמיתיים גבוהים עוד יותר.
למה הנתונים חסרים?
- סיבות דתיות: משפחות מעדיפות לא לרשום את המאבד כמתאבד מסיבות חברתיות ודתיות.
- רישום אזרחי לא מעודכן: גברים גרושים שמתאבדים במהלך הליכי הגירושין אינם רשומים כגרושים, כי עדיין לא סיימו את ההליך.
- הנמכת נתונים שיטתית: מתוך מניעים של הצגת הגברים כקבוצה לא קורבנית.
- אי-פרסום: 3 שנים שמשרד הבריאות נמנע מלפרסם דוחות מעודכנים על התאבדויות. עובדה זו מעידה על העדפה "מערכתית" לקבור את הנושא.
בפניות של האו"ם לישראל בהקשר זה, המדינה הודתה ב-150 גברים גרושים שמתאבדים בשנה. בדוח אחר הופיע גם המספר 250, ובדוחות אחרים מספרים נמוכים יותר. ניכר שיש בעיית נתונים והערכות חסר שאינן אקראיות.
ללא ספק, היקף המתאבדים עולה על מספר ההרוגים מטרור, מתאונות דרכים. ומאידך, ישנה התעלמות בוטה מאובדן חייהם של מאות גברים בשנה.
מדוע גברים מתאבדים?
ניתן למנות מספר סיבות ברורות. הסיבה האחת המרכזית אינה "דיכאון" כללי, אלא הרס מערכתי של חיי הגבר:
- ניכור הורי, איבוד הקשר עם הילדים
- התעללות נפשית של מערכת הרווחה באבות
- התעללות נפשית של מערכת הרווחה בילדי האבות ככלי לפגיעה בהם
- התעללות כלכלית של מערכת המשפט והרווחה, השתת עלויות אסטרונומיות ב"הליכי טיפול" שמתעללים בעשרות אלפי שקלים ככלי שבירת גברים
- השתת עלויות גבוהות על גברים המחויבים בעורכי דין טובים להגנה מרדיפת מערכת המשפט
- קביעת מזונות גבוהים מעבר ליכולת הגבר לשלם
- עייפות נפשית וכלכלית מצטברת, ניתוק מהילדים ופגיעה בהם ללא יכולת תגובה
- פוסט טראומה מהליכי הגירושין, מעבירה אלפי גברים בשנה ממצב נפשי בריא לפוסט טראומה קלה עד קשה
- היעדר טיפול ממניעים של הסתה מערכתית נגד גברים
- שלילת זכויות אדם בסיסיות, מניעת קשר עם ילדים, שלילת נכסים, ושליחה לכלא שכל חטאו של הגבר הוא היותו גבר
חוק האלמ"ב: קוטל יותר ממה שמציל
חוק האלימות במשפחה (אלמ"ב), שאמור להגן על נשים מ"רצח" על-ידי גברים, הוא האחראי העיקרי ל-150 עד 200 התאבדויות של גברים גרושים בשנה.
השוואה מתועדת:
- הממוצע השנתי של רצח נשים על-ידי בני זוגן: 13 נשים בשנה
- גברים גרושים שמאבדים את חייהם עקב מערכת המשפט והרווחה: 150-200 לפחות
אם כך, האלמ"ב אולי מגן על 5 נשים, אבל קוטל לפחות 150 גברים.
כל העשייה השיפוטית בתחום האלמ"ב, ובתי המשפט למשפחה, נעשית בדלתיים סגורות, ובתחנות המשטרה. מה שמחסן ופוטר שופטים, שוטרים ופקידות סעד מביקורת ציבורית, והגנה אוטומטית-אינסטינקטיבית על כל "מתלוננת", גם אם ברור לכל כי ברובן המכריע מדובר במעלילות חסרות מצפון, יושר ותום לב, המונעות מנקמה או בצע כסף.
בדיקת כתבות עיתונאיות ומבזקים בשבע השנים האחרונות מגלה קשר הדוק בין תלונות השווא הכוזבות שבנות זוג מעלילות על גברים, וברוב המקרים ללא בדל של ראייה חיצונית או סיוע ראייתי, וכל חרצובות הגיהינום נפתחות על אותם גברים: סילוק מהבית, ניתוק מהילדים, הליכים פליליים, אובדן עבודה, תשלומים לעוה"ד, וממטר של תביעות בדיני אישות.
תפקיד פקידות הסעד
יש קשר הדוק בין ההתעללות הממסדית של פקידות הסעד לסדרי דין, אשר ממונות לגברים כקצינות מבחן פרטיות, והגבר נדרש להתחנן ולהתפרס בפניהן על מנת שיעשו איתו חסד ויאפשרו לו לפגוש את הילדים.
פקידות הסעד סדיסטיות, מוטות לטובת נשים, ואף משסות את הנשים לייצר תלונות שווא כדי לזכות בילדים, במזונות שערורייתיים והשתלטות על כל הרכוש.
לקורבנות האלמ"ב אין תקווה. לנפגעי תלונות כזב, ההתעללות הנשית, בין אם נפשית, פיזית, מילולית או כלכלית, אין סיכוי להשיב, לנצח בתלונה שכנגד. וזאת בשל הסגידה המערכתית כלפי כל מי שמגישה תלונת אלמ"ב, ללא בירורים או בדיקות כלשהן.
למה משרד הבריאות מסתיר
נושא ההתאבדויות תופס את משרד הבריאות עם המכנסיים מופשלים מטה. אין פתרון לבעיה. יש רק תרופות סבתא של סדנאות והרצאות שאינן עוזרות לאף אחד, גם לא לאחר מעשה.
הוועדה הבין-משרדית למניעת התאבדות פועלת בשיתוף עם "בשביל החיים", ער"ן, סה"ר ו"ארגוני משפחות". אף לא ארגון אחד לזכויות גברים מקבל תכתובת מהוועדה הבין-משרדית, לא כל שכן מימון, על אף שזו קבוצת הסיכון הגדולה ביותר.
"הגברת מודעות" ערטילאית. אבל לגבי גבר שבית המשפט למשפחה מתעלל בו, לוקח את כל רכושו, מסלק אותו מהבית, מונע ממנו קשר עם הילדים ומעקל את כל חשבונותיו, אין שום פיתרון בשבילו, פרט לכרטיס טיסה בכיוון אחד למקום שכולו טוב.
סתימת פיות בכנסת
יצויין שמזכירת ועדת הרווחה בכנסת, וילמה מאור, עשתה ככל יכולתה למנוע מהאבות הגרושים מלהשמיע קולם בכנסת. היא אפילו ביטלה את ישיבת הוועדה רק כדי למנוע מהאבות הגרושים להשמיע קולם.
למלחמה הפמיניסטית לסתימת פיות בכנסת התגייסה גם שירלי אברהמי ממכון המחקר של הכנסת. שירלי נרעשה מאוד מהעובדה ששבוע קודם לכן הודה משרד החוץ בוועידת האו"ם בז'נבה כי אכן לפחות 150 אבות גרושים מתאבדים. מבלי לבדוק דבר וחצי דבר, היא הסתובבה בין חברי הכנסת וניסתה לשכנע אותם שהאבות הגרושים משקרים.
מה אפשר לעשות
הפתרונות אולי מצויים במימון חונכות אישית של אבות שעברו את גיהינום תלונות השווא באלמ"ב. אבל לפני הכול, יש לטהר את המדינה מנזקי האינקוויזיציה הפמיניסטית:
- ביטול ההפליה לטובת נשים בבתי המשפט למשפחה
- סגירת מרכזי הקשר האיומים
- ביטול החסינות לנשים מהגשת תלונות שווא, לרבות הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה
- חינוך מחדש של הציבור וחברי הכנסת המבוהלים מכל ציוץ פמיניסטי
- שינוי בתפיסת הגבר כשק אגרוף ובהמת עבודה
- פיתוח תכניות תמיכה ייעודיות לגברים בהליכי גירושין
- הקמת מרכזי סיוע לגברים במצוקה
מקורות ודוחות רשמיים
- דוח מבקר המדינה, אובדנות (PDF)
- דוח התאבדויות של משרד הבריאות (PDF)
- פרסומי משרד הבריאות בנושא התאבדויות
כל גבר בישראל חי בסכנה ליפול קורבן בידי המערכת. הגברים שנופלים בדרך הם לא סטטיסטיקה, הם בעלים, אבות, אחים, חברים, ועובדים מסורים. כל אחד מהם מותיר אחריו ילדים שיתומים מבלי לדעת אם זו הייתה אשמתם.
הצטרפו למאבק לעצירת המגיפה השקטה
כל הודעה לחבר כנסת מוסיפה לחץ. כל אבא שמתועד שורד. כל סיפור שנחשף, מציל חיים.