#השיטה
איך עובדת מטחנת הגירושין בישראל

במשך 50 שנה, ארגוני נשים, אקדמיה פמיניסטית, רגולציה ומשרד הרווחה הריצו 7 קמפיינים מתואמים שפירקו את מוסד המשפחה: דה-לגיטימציה לחיי הנישואין, הצגת הגבר כאלים מלידה, "תיקון" של חוקי משמורת, מזונות, וכתובה לטובת האם. כל קמפיין יחיד נראה תמים. בחבילה, זוהי הצעה שאי אפשר לסרב לה.

המערכת המשפטית והרווחה בישראל מעודדות באופן שיטתי ניכור הורי. עובדות סוציאליות מטות תסקירים לטובת האם, בית המשפט מעניק משמורת אוטומטית לפי "חזקת הגיל הרך", והאב הופך לסוף-שבועי משלם מזונות. זו לא טעות אנוש, זוהי שיטה מערכתית שמסבסדת תקציבים, רישוי, ועמדות כוח שלמות.

ברגע שאישה מגישה תלונת אלמ״ב, מופעלת מכונה אוטומטית: צו הרחקה, ניתוק מהילדים, חקירה במשטרה, עו״ד פלילי בעלות עשרות אלפי ש״ח. הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה מבטיחה שלמתלוננת לא יוגש כתב אישום, גם אם תיתפס משקרת. לפי הערכת התנועה ומחקרי שטח, עד 95% מהתלונות הן תלונות שווא, פי 2 ממה שמוצהר רשמית.

כל פגישה עם עובדת סוציאלית, כל שיחה במרכז קשר, כל "טיפול" כפוי, מעבירים לגבר מסר עקבי: אתה האלים, אתה הבעיה, אתה לא יכול לראות את הילדים שלך. עם הזמן, הוא מתחיל להאמין. זו השיטה הקלאסית של גזלייטינג, ערעור נפשי שיטתי, מקצועי ומבוקר, שמעביר את הגבר ממציאות לתפיסה משונה של עצמו.

השיטה, העובדות סוציאליות המנסות להפוך גברים נורמטיביים ללא נורמטיביים בתהליך הגירושין היא שאינה נורמטיבית. הן שאינן נורמטיביות.

אחרי שנים של גזלייטינג, ניתוק מהילדים, סחבת בבתי משפט וריסוק כלכלי, הגבר מגיע למצב של פוסט-טראומה קלינית. הפסיק להאמין במערכת. הפסיק להאמין בעצמו. זו ההשפעה המתועדת של תהליך טראומטי ממושך, לא חולשה אישית.