ניכור הורי
אלפי ילדים מנוכרים מאבות ומאמהות כל שנה, בעידוד מערכות המשפט והרווחה.
קרא עודאיך הגענו ל-40% גירושין? לא במקרה
במשך 50 שנה, ארגוני נשים, אקדמיה פמיניסטית, רגולציה ומשרד הרווחה הריצו 7 קמפיינים מתואמים שפירקו את מוסד המשפחה: דה-לגיטימציה לחיי הנישואין, הצגת הגבר כאלים מלידה, "תיקון" של חוקי משמורת, מזונות, וכתובה לטובת האם. כל קמפיין יחיד נראה תמים. בחבילה, זוהי הצעה שאי אפשר לסרב לה.
המדינה מעודדת ניכור, לא במקרה
המערכת המשפטית והרווחה בישראל מעודדות באופן שיטתי ניכור הורי. עובדות סוציאליות מטות תסקירים לטובת האם, בית המשפט מעניק משמורת אוטומטית לפי "חזקת הגיל הרך", והאב הופך לסוף-שבועי משלם מזונות. זו לא טעות אנוש, זוהי שיטה מערכתית שמסבסדת תקציבים, רישוי, ועמדות כוח שלמות.
הכלי המרכזי לקטילה משפטית, שווה חצי מיליון עד מיליון ש״ח
ברגע שאישה מגישה תלונת אלמ״ב, מופעלת מכונה אוטומטית: צו הרחקה, ניתוק מהילדים, חקירה במשטרה, עו״ד פלילי בעלות עשרות אלפי ש״ח. הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה מבטיחה שלמתלוננת לא יוגש כתב אישום, גם אם תיתפס משקרת. לפי הערכת התנועה ומחקרי שטח, עד 95% מהתלונות הן תלונות שווא, פי 2 ממה שמוצהר רשמית.
המנגנון הפסיכולוגי שעובד על הגבר
כל פגישה עם עובדת סוציאלית, כל שיחה במרכז קשר, כל "טיפול" כפוי, מעבירים לגבר מסר עקבי: אתה האלים, אתה הבעיה, אתה לא יכול לראות את הילדים שלך. עם הזמן, הוא מתחיל להאמין. זו השיטה הקלאסית של גזלייטינג, ערעור נפשי שיטתי, מקצועי ומבוקר, שמעביר את הגבר ממציאות לתפיסה משונה של עצמו.
השיטה, העובדות סוציאליות המנסות להפוך גברים נורמטיביים ללא נורמטיביים בתהליך הגירושין היא שאינה נורמטיבית. הן שאינן נורמטיביות.
הגבר נשבר בתוך המכונה
אחרי שנים של גזלייטינג, ניתוק מהילדים, סחבת בבתי משפט וריסוק כלכלי, הגבר מגיע למצב של פוסט-טראומה קלינית. הפסיק להאמין במערכת. הפסיק להאמין בעצמו. זו ההשפעה המתועדת של תהליך טראומטי ממושך, לא חולשה אישית.
אלפי ילדים מנוכרים מאבות ומאמהות כל שנה, בעידוד מערכות המשפט והרווחה.
קרא עודבישראל מתאבדים מאות גברים גרושים בשנה (בין 60 ל-400 לפי הערכות). חוק האלמ"ב הורג פי 5 גברים נורמטיביים מאשר נשים שהוא לכאורה מציל.
קרא עודמעל 4,000 ילדים במוסדות הרווחה בישראל, כמחצית מהם הגיעו לשם על רקע גירושין. ילדים שגדלים בנפרד מאמא וגם מאבא, באחריות מערכת שמייצרת את הבעיה בעצמה.
בקרובאיך מפרקים את המטחנה
שינוי מבני בבית המשפט לענייני משפחה, חיוב על קציבת זמן, צמצום סמכויות שיפוטיות שרירותיות, וחיוב להתבסס על ראיות (לא על תסקירים ופרוטוקולים סודיים בלבד).
דיוני המשפחה מתנהלים בדלתיים סגורות, ללא שקיפות, ללא ביקורת ציבורית. ביטול הסודיות יחשוף את התופעות השיטתיות וייצור הרתעה. הציבור זכאי לדעת מה קורה בבתי המשפט שלו.
החזרת חוק המזונות השוויוני מ-1981, שמבטל את הקשר בין משמורת למזונות. המצב הקיים מעודד ניכור הורי, האם מקבלת יותר כסף ככל שהיא מקבלת יותר משמורת, ולכן מקבלת תמריץ ישיר להרחיק את האב מהילדים. החוק השוויוני יוצר את ההפך, תמריץ למשמורת משותפת אמיתית, ולא לניתוק הילדים מאחד ההורים.
עובדות סוציאליות פועלות כיום ללא אחריות מקצועית או משפטית אמיתית. גוף פיקוח חיצוני עם סמכויות אכיפה, דמוי "מבקר רווחה", שיוכל לפסול תסקיר, להעמיד עו"ס לדין משמעתי, ולחייב פיצוי כשנגרם נזק.
פרקליטות שמנהלת מדיניות שלא לתבוע מתלונני שווא (הנחיה 2.5), חייבת לעמוד מול גוף פיקוח עצמאי. אחריותיות אישית של פרקליטים, ביקורת על החלטות לסגור תיקים, ושקיפות של הנחיות פנימיות.